המצרים, הפיניקים, ההודים, סינים פרסים ופורטוגזים, ערבים, הולנדים ואנגלים. כולם היו כאן בזמן כזה או אחר. חלקם בעיקר הפרסים נשארו כאן לשלוט ולכן רוב האוכלוסייה כאן היא מוסלמית כ 97%. השאר הם נוצרים והינדים.
התושבים הראשונים באי היו אפריקנים שהגיע מקמרון וסחרו בשנהב. הפרסים שהגיעו לחופי מזרח אפריקה – קניה, טגניקה, מוזמביק וכולל זנזיבר, בשנת 1000 לספירה, כשהם מנצלים את רוחות המונסון הצפוני ומפליגים לכיוון אפריקה. הפרסים התחתנו עם האפריקנים המקומיים ומכאן נולדה השפה הסוואילית, שהיא שילוב של ערבית ואפריקנית. סוואילי בערבית הפירוש הוא חוף. הפרסים היו אלו שהביאו לכאן את דת האסלאם.
בשנת 1500 לערך, מגיע לכאן וסקו דה גמא, ומאז שלטו הפורטוגלים באי במשך כ-200 שנים. חותמם הגדול ביותר הוא הפיכת הכפר סטון טאון לעיר נמל מרכזית.
הסולטן סעיד מעומן שהגיע לכאן ב 1750 לערך, משתלט על שני האיים זנזיבר ופמבה ומדיח את הפורטוגלים ושולט באיים בקלות (בגלל קוטנם היחסי קל היה להגן עליהם).
הוא וצאצאיו הערבים, לקחו לעצמם את מירב השטחים לעיבודים חקלאיים, נמנעו מלהתחתן עם האפריקנים המקומיים וכדי לעבד את הקרקעות, הם נזקקו לידים עובדות. מכיוון שאסור להעביד מוסלמים, התפתחה כאן העבדות של אפריקאים. עד היום הערבים הם האנשים העשירים באי, אחריהם ההודים שעוסקים במסחר ותיירות, ובתחתית האפריקאים בני הבנטו.
במאה ה-18 הופך האי למרכז סחר של עבדים. עבדים מכול מזרח אפריקה, מושטים בסירות אל האי זנזיבר. כ-3000 עבדים נמכרים כאן מידי שנה ומועברים לרוכשים.
בלחץ השלטון הבריטי בשנת 1870 מתמעט הסחר בעבדים והוא מופסק כליל רק בסוף המאה ה 19. זנזיבר נופלת בסוף המאה ה-19 למרותה של בריטניה השולטת בה עד 1960. ב-1964 מתאחדת זנזיבר עם טנגניקה למדינה אחת, טנזניה.
זנזיבר נודעה בעולם בזכות התבלינים. היא הופכת למשך שנים רבות למרכז העולמי ליצור ציפורן, כורכום, גינג'ר , הל, קינמון. עד שסוד גידול התבלינים, עבר גם לארצות נוספות. סטון טאון, היא הלב הפועם של האי זנזיבר.
העיר הכוללת סמטאות, שווקים בזארים ובתים מפוארים שבנו הערבים והתחרו ביניהם על פזרנות הבניה.
הדוגמא לכך, היא דלתות העץ המגולפות, שנשמרו עד היום. במשך 200 שנה האחרונות מעט מאוד השתנה כאן.
החופים הם גן עדן משובץ בכפרים אוטנטיים. מזג האוויר הנוח והמים החמימים של האוקיאנוס ההודי, יצרו כאן חווית נופש מדהימה. בחוף הצפוני, בו גדלים המנגרובים,
המשמשים לתעשיית בניית סירות הדאו. החופים המזרחיים הרדודים, משמשים לנופש וחקלאות ימית - איסוף עצות ים למאכל.
החוף הדרומי, מהווה בית לדולפין מסוג חוטם בקבוק ובהפלגה קצרה מהכפר, ניתן להבחין בדולפין ולשחות לידם.
למרות שייכותה לטנזניה, מתקיימים באי בחירות לנשיא / מושל האי.